לוי נ' סלקום ישראל בע"מ

החלטה

1.בקשה לאישור הסכם פשרה בתובענה ייצוגית. כמצוות סעיף 18(ג) בחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו – 2006 (להלן "החוק") בחנתי את הבקשה ולא מצאתי טעם לדחות אותה על הסף. על כן אורה על פרסום הודעה בדבר הגשת הבקשה, ועל משלוח ההודעה ליועץ המשפטי לממשלה ולמנהל בתי המשפט.

2.התובענה עוסקת בטענת המבקש כי המשיבה (להלן "סלקום") הפרה את הוראות סעיף 30א בחוק התקשורת (בזק ושירותים), תשמ"ב – 1982 (להלן "חוק התקשורת") בכך ששלחה מגזין מקוון "סלקום שעת C" (להלן "המגזין") לכתובת הדואר האלקטרוני של המבקש, למרות שלא הסכים מראש לקבלת המגזין, ואף בקש פוזיטיבית להסיר את שמו מרשימת הנמענים לקבלתו.

3.לכתחילה הוגשה התובענה (והבקשה שבצדה) נגד שתי נתבעות נוספות: נקסיט בע"מ ועמלי שחף – עיתונאות ותקשורת שיווקית בע"מ. בהחלטות מיום 27.6.2010 ו – 20.7.2011 אושרה הסתלקות המבקש מן הבקשה ומן התביעות נגד הנתבעות.

4.עיקר טענות המבקש: בהיותו מנוי של המשיבה, מסר לה את כתובת הדואר האלקטרוני שלו מיוזמתו, לצורך קבלת שירות מסוים, אך לא לצורך קבלת תכנים פרסומיים. מאוחר יותר ביקש להסיר את שמו מרשימת התפוצה של משלוח המגזין, אך לא הוסר ממנה.

המבקש עותר לתשלום פיצויים ללא הוכחת נזק (סעיף 30א(י) בחוק התקשורת), ולחילופין לפיצויים בגין נזקיו, לרבות נזק לא ממוני שנגרם לו לטענתו. לחילופי חילופין נתבקש תשלום סכום ראוי לטובת הציבור.

כן נתבקש צו מניעה קבוע האוסר על המשיבה לשלוח דבר פרסומת למבקש ולחברי הקבוצה ללא קבלת הסכמתם בדרכים שפורטו בחוק התקשורת, והצהרה כי המשיבה הפרה את חוק התקשורת.

במסגרת תשובתו לתגובת המשיבה לבקשת האישור, חזר בו המבקש מן העתירה לפיצויים ללא הוכחת נזק.

5.המשיבה הגישה תשובה לבקשה לאישור תובענה ייצוגית ותצהיר מטעם עדי כהן, סמנכ"ל אגף השיווק במשיבה. לטענתה, המגזין אינו בגדר "דבר פרסומת" כאמור בסעיף 30א(א) בחוק התקשורת; גם אם מדובר בדבר פרסומת, המבקש נתן הסכמתו המפורשת לקבלת תכנים פרסומיים במהלך רישום שביצע באתר האינטרנט של המשיבה; וממילא המגזין נשלח אליו בהתאם להוראת סעיף 30א(ג) בחוק התקשורת.

באשר לטענה בדבר משלוח המגזין למבקש חרף בקשתו להסירו מרשימת התפוצה, השיבה המשיבה כי מדובר בתקלת מחשב נקודתית, שאינה מעידה על הכלל. המשיבה הבהירה כי מערכות המחשוב שלה מתוכנתות להימנע ממשלוח המגזין למנויים שביקשואת הסרת שמם מרשימת התפוצה.

עוד טענה המשיבה כי לא ניתן לעתור לפיצויים ללא הוכחת נזק במקרה זה; כי לא נגרם למבקש נזק לא ממוני; וכי המבקש לא הראה כי קיים קשר סיבתי בין הנזק הנטען למעשים המיוחסים למשיבה. כן נטען כי התובענה אינה מתאימה להתברר כתובענה ייצוגית.

6.הצדדים מבקשים לאשר פשרה שאלו עיקריה:

א.הקבוצה מוגדרת כ"כל מנויי סלקום אשר קיבלו את המגזין בכל אחת מהדרכים המנויות בסעיף 30 לחוק התקשורת, החל ממועד כניסת סעיף זה לתוקף ביום 1.12.2008 ועד למועד אישור הסכם זה על ידי ביהמ"ש" (סעיף 1.4 לנספח א' לבקשה לאישור הסדר פשרה).

ב.המשיבה תרים תרומה בסכום של 450,000 ₪ לגוף שזהותו תוסכם בין הצדדים ותובא לאישור בית המשפט.

7.הצדדים הבהירו כי בבדיקות שביצעה המשיבה לאחר הגשת בקשת האישור לא מצאה אינדיקציה לקיומם של מנויים נוספים אשר בקשו להסיר את שמם מרשימת התפוצה ולא הוסרו, וכי גם המבקש עצמו בדק (באמצעות פורומים ברשת האינטרנט) ולא מצא מנוי נוסף הטוען שכך אירע גם בעניינו.

כן נטען כי לאחר הגשת בקשת האישור בחנה המשיבה שוב את מערכת המחשוב שלה; וכי מסיבות שיווקיות החליטה להפסיק את הפקת המגזין נשוא הבקשה.

הצדדים הוסיפו כי קיימות ביניהם מחלוקות עובדתיות ומשפטיות רבות (לרבות בעניין קיומו של נזק וקשר סבתי), שלגביהן נטען כי הן שאלות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה. לפיכך הדרך הראויה ליישוב המחלוקות היא באמצעות תרומה לטובת הציבור (מתכונת שאומצה בפסק הדין בת"צ (מחוזי מרכז) 6788-03-09 פלורי ניסן נ' סלקום ישראל בע"מ (לא פורסם, 21.4.2010)).

8.גמול לתובעים ושכר טרחה לבא כוחו:

הצדדים ממליצים לשלם למבקש גמול בסכום של 45,000 ₪, ושכר טרחה לבא כוחו בסכום של 105,000 בתוספת מע"מ.